עילם שלנו

אחינו

שנה עברה ולא יותר מידי השתנה..

רון הספיק לברוח מהמדינה כבר פעמיים שלוש

משען עבר לחיפה

איתי בקלאב מד עבד ולמזרח יגיע בקרוב

מיכל ושחר בתל אביב והספיקו לטייל ושירי כמו שאתה יודע עשתה רונדלים בעולם ועכשיו בארץ גם משותתת ועוד מעט תשתקע בבאר שבע

גומא הספיק לעשות את הודו, חזר בלי אצבע ואז עוד טס והיום מדריך במכינה

בנדה בתל אביב כבר חי

רופא נשאר רב חובל

ואני נפצעתי לפני 4 חודשים ועדיין לא חזרתי לצבא..

הנה אנחנו פה שנה אחרי והרבה לא השתנה.

אבל לפני שנה בדיוק פה במקום הזה נשברה לכל אחד מאיתנו צלע אחת.. צלע אחת מתוך 24 כמובן..

אך צלע אחת שמפריע בכל נשימה.

כל נשימה ביום, בכל טיול, בכל נסיעה ובכל ישיבה, בכל צעד בחיים הצלע הזאת דוקרת וכואבת..

לפי מה שכולנו מבינים זאת צלע שלא תתרפא לעולם,

זה הדבר היחיד שאין לנו מה לעשות איתו וזה לא תלוי בשום דבר שנעשה..

אתמול ישבנו החברים והבנו פה אחד שאנחנו מכירים אותך אחרת מכולם..

אנחנו מכירים את עילם החבר שמצד אחד כמו שכולם מכירים רגיש, יודע תמיד להגיד הכל בפנים ואת המילה הטובה שצריך. אחד שהחיוך שלו הולך איתו לכל מקום ויכול לתקן כל סיטואציה רעה אבל מצד שני חצוף, אחד שאין לו זמן בכביש ולצפור זה לא קללה. היה לך פה מסריח רווי במילים כמו שהיו רק לך. היית יודע להקשיב לקושי של כל אחד עד שמגיע השלב שיכלת להגיד טוב יקוקסינל אל תחפור. אנחנו מכירים חבר לצחוק איתו, חבר שהראש שלו רץ אחרת מכולם.

אז נותר לנו להגיד לך תודה על שנים של חברות אמת

תודה על שנים שהתעצבנו יחדיו כולנו ביחד..

השארת אצל כל אחד מאיתנו צלע שבורה במיקום קצת אחר אבל אצל כולנו זה מרגיש אותו הדבר.. משהו שם חסר, אנחנו יושבים והדברים מרגישים לכולם אחרת..

הצלע השבורה פוגשת בצורה אחרת כל אחד. אחד שהוא נרדם על הבטן, אחד שהולך ומטייל וצריך את הנשימה שאתה הכנסת לו לחיים, אם בטיול סקי או הדחיפה שלך ללכת ולהתקדם בחיים ולטרוף את הכל. הנוכחות שלך תהיה חסרה לעולם חבר.

אני אוהב אותך אהבת אמת

אנחנו מתגעגעים ואוהבים, ממשיכים מתקדמים ואתה עם כל אחד בכל מקום

לעולם לא תעזוב

מבטיחים שעשית את העבודה שלך בחיים, להשאיר את החותם המיוחד שלך שנשאר אצל כל אחד בצורה קצת שונה

אוהב ומתגעגעים איתי, משען, רון, שירי, מיכל, שחר, גומא, רופא, בנדה ועבדך הנאמן - אריאל.