אני הייתי בעבר המאמן של עילם בהפועל רעננה , עד שדרכנו נפגשו שוב כאשר עילם הפך להיות מאמן בכיר באקדמיה שלנו לפיתוח שחקני כדורגל.

מערכת היחסים שלי עם עילם הייתה מאד מיוחדת,

יום עבודה רגיל ועילם יוצא הביתה לבנימינה בערב, אני מחפש את המפתחות שלי לאוטו בכל החדר יחד עם שרון ולא מוצא.. שרון אומרת לי בקול ״עילם״

באותו רגע ידענו שהוא לקח גם את המפתחות שלי

מצלצל לעילם:

״איפה אתה אחי״ , עילם אומר בבנימינה,

שרון ואני מתפוצצים מצחוק.

אחרי שהוא אישר שזה אצלו, הספיק לשתוף אותי במספר קללות והתעצבן עלי ולבסוף היה צריך להגיע עד לרעננה בחזרה.

מערכת היחסים שלי עם עילם תמיד היתה מיוחדת.

כל יום הרפתקאה חדשה.

אבל כל יום אני יודע שאני אקבל חיבוק אוהב חיוך ואיזה סתלבט על משהו חדש על הפרק שיגרום לנו להתחיל את האימונים בבוקר עם שמחה בלב.

הדבר הראשון שאני רוצה לציין זה שעילם לימד אותי שיעור כואב וחשוב.

כשאתה מאבד את היכולת הפיזית לראות ולתקשר עם אדם כל כך קרוב אליך שאתה אוהב מעריך ומשתוקק לשמוע את קולו, האדמה שאתה חי עליה רועדת.

אבל נפתחת בפניך דלת שאתה לא זכית להכיר ולא רצית.

פתאום אתה מגלה קול פנימי נוסף, מעבר לשלך

שיושב איתך תמיד בראש.

זה פוגש אותי בשאלות ובהחלטות שלי.

אני צריך לקחת את התפקיד הזה?

האם אני עושה את הבחירה הנכונה?

ואחרי שאני עונה לעצמי אני שואל שוב

״מה עילם היה חושב, מה הוא היה ממליץ, איך הוא היה מנתח את את המהלך הזה״

20:00 בערב

כשאני יושב לראות משחק של מנור וחוגג עם את הגול שלו בטירוף חושים עם יובל וגור (מאמנים נוספים) כאילו אין מחר, אנחנו מסתכלים אחד על השני עם הבירה ואין צורך להוסיף מילה… אחרי שתי שניות מאד ברור מה עובר לנו בראש.

״וואו איך הוא חסר פה, כמה הוא היה נהנה, איך הוא היה חוגג״

זה הקול הפנימי הנוסף שלמדנו להכיר.

פתאום הדעה שלו מקבלת עוד יותר תשומת לב

והנוכחות מקבלת משמעות אחרת….

עכשיו לדוגמא

עילם בטח היה אומר

״די עם זה״ כלומר עם הדיבורים העצובים.

״מספיק עם זה״

אז הפסקתי אחי ועכשיו נדבר על כדורגל כמו שאתה אוהב ועליך.

עילם ניכר באישיות יוצאת דופן,

כזאת שמשלבת מנהיגות, מוסר עבודה

וקשיחות עם עצמו לצד רגש , אהבה לכולם, הקשבה וחוש הומור מפותח.

מצד אחד תשוקה ותחרותיות אדירה עם צניעות, לויאליות וכבוד.

וכמובן,

רצון ענק ללמד להביע דעה ולהציג רעיון חדש ומיוחד ומצד שני

ביקורת עצמית גבוה שתמיד דחפה אותו להשתפר ולהתפתח.

עילם מלא בערכים, דמות בעל אישיות אידיאלית להשפיע ולגעת באנשים.

כל כך הרבה טוב להגיד עליך אחי.

עילם היה מאמן שידע לאמן ברמה יסודית גבוה ומקצועית.

הוא אימן גם ילדים , נערים ובוגרים שמשחקים בנבחרת ישראל הבוגרת ומשחקים גם בחו״ל.

הוא תמיד הקפיד על הדברים והיה מדוייק בעשיה שלו, מלא ביצירתיות, גמישות מחשבתית ויכולת ליצר פתרונות.

אשתף אתכם על מה הוא הקפיד בעבודה שלו…

אין לרדת לדשא לפני שהאימון משורטט ומוכן, עם כל הציוד הנדרש, אין תחנה אחת באימון שהוא לא ידע איך להפוך אותה למאתגרת יותר בעבור המתאמן..

כל מתאמן מקבל הסבר מעמיק על משמעות התרגיל ועל המטרה שאותה עילם רצה להשיג בתרגול.

אין ניתוח משחק בלי ירידה לפרטים הקטנים ביותר.

אין שיעור שהשחקן לא יוצא עם ידע חדש מעילם.

אין פשרות על מערכת היחסים והאמון שבנה עם כל שחקן.

וזה הכי מיוחד..

התשוקה והיחס לילד בן 10 כאילו יורד לאימון לאמן את מסי .. וכשעילם מאמן את מנור או דסה הכל מתבצע באותה תשוקה

בדיוק כפי שאימן את אותו השחקן בן 10.

עילם נתן את הלב והנשמה באקדמיה

הוא היה ישן שם כשצריך כי כבר התחיל לאמן ב6:00

והמשיך את היום שלו בחריצות כאש

בנה אימונים להמשך השבוע, הוציא תכנים חדשים ללימוד בחטיבה הצעירה וערך את התוכן המקצועי עד למערכי שיעור שלמים שאותם העביר לעשרות שחקנים.

עילם היה יוצא מהמשרד בחושך, לא מעט פעמים אחרי 22:00..

איזה סיפוק יוצא דופן היה לעבוד איתך, לשתף איתך פעולה, ללמוד ממך ולאהוב תמיד את הדרך שלך.

אנחנו מעריצים אותך כולנו.

תודה על כל רגע אחי, על כל פס, חיוך, חיקוי, שיחה, חיבוק ואהבה בלתי פוסקת.

תודה בשם כל אנשי ושחקני האקדמיה שלנו על מה שעשית בעבור כולם.

אוהב אותך ותמיד אוהב אותך שותף שלנו.

פלו ויט

פלו פור

פלו לנגטאמפס